<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ושמנונית היוצא מן הביצים אף על פי שאין בו כח ליתן טעם במאכל אחר שמנונית של איסור הוא הואיל ואין בו טעם פגום ולא דמי לנבלה מסרחת. ואוסר במינו בכל שהוא. ובלבד שלא יהא שם דבר אחר כגון מים שאינו מינו שיבטלנו בששים דקי"ל כל מין ומינו ודבר אחר סליק את מינו כמו שאינו ודבר אחר רבה עליו ומבטלו (חולין ק"ח.) וחלב ובשר ב' שמות הם ומשערינן בס' קדרה ששהתה מעת לעת טעם לפגם הוא ומותרת בדיעבד אבל לבשל לכתחלה אסורה עולמית (ע"ז ע"ו.). ואם של חרס היא צריך לשברה דאין תקנה לכלי חרס וכו' ע"כ. והלכך חמץ בפסח דקי"ל בין במינו בין בשלא במינו בזמנו במשהו, דגזרינן שאינו מינו אטו מינו אם נתבשל מאכל בקדרה שאינה בת יומא בפסח מותר המאכל שחמץ הפולט מן הקדרה טעם לפגם הוא ומשהו דהיתר ואפילו שאר מאכל מותר אף על פי שיש באותו מין מאכל טעם חמץ בחימוץ בעיניה שראוי לחמע ואינו פוגם למלתיה הוא דאסר רחמנא אבל טעם חימוץ שנתערב בקדרה דלא חזי למלתיה כגון דטעם פגום והוא פוגם במאכל זה מותר כך אמר רבי' ומורה והדברים (נכרים) [נכונים] ונכוחים למבין. והמחמיר לענין חמץ בפסח תבא עליו ברכה. ע"כ כתב הרב רבי' שמואל מרומרוג ז"ל בפי' מסכת ע"א.
